<h1>ספר הנייר הלכ' לולב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ה"ג. דמחייבינן למיעבד הושענא ואיתרוגא בחמשה עשר בתשרי וברוכי עלייהו ז' יומי דכתי' דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר וגו', וכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים. פרי עץ הדר הוא אתרוגא. כפות תמרים הם חריות של דקל קודם שיתפרדו העלין לכאן ולכאן, מה תמר אין לו אלא לב אחד וזקוף כלפי מעלה אף ישראל. וענף עץ עבות הוא הנקרא הדס שהוא עבות וענפיו חופין את עיציו והוא דומה לשלשלת. וצריך שיהא לו ג' עלין על בד בגבעול אחד, אבל השני עלין שוין אין זה אלא הדס שוטה, וסימנך דרברבן טרפי ופתיין. ואם נשרו רוב עלין ונשאר מיעוטו כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת. ערבי נחל. לא כל מין הגדל על הנחל אלא מין ידוע הנקרא ערבי נחל, ורוב מינו גדל על הנחל, ואם גדל בהרים הרי זה כשר, ובלבד שתהא עלה שלה משוך, קנה שלה אדום, פיה חלק, ויש אחרת הנקרא צפצפה שקנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ואותה פסולה.
הגהה. גבי ההיא דשדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח פי' רשב"ם בפרק המפלת, והא דקאמר מן ההדס ולא הזכיר ערבה משום דרוב ענפי לולביהם מהדס, ולדידן דעבדינן רוב ענפין מערבה שאין לנו הדס כל כך צריך שתצא שדרו של לולב טפח מעל עלי ערבה. עכ"ל.
<h2>דף לא:</h2>
הגהה. לולב של ע"ז, שמכבד בית ע"ז, לא יטול ואם נטל כשר. ואע"ג דאיסורי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו, כלומר אין קיום מצוה הנאה לגוף אלא כעבודת עבד לרבו. לשון רש"י.
<h2>דף לב.</h2>
לולב כפוף ראשו או בקוצים או עקום או סדוק פסול. נפרצו עליו דעבדי הוצא כחופיא אישקובא בלעז, נפרץ ממש שאגדם לשדרה אחר הנפילה, או נפרדו כענפי אילן כעניין ויפרדו פסול.
הגהה. גבא דהוצא דמתיים להו לתרי צדי העלה ומשוי להו חד דכל חד כפולה היא והתיומת מגבה, אם נפרדו ההוצין זה מזה והתיומת קיימת כשר, נחלקה התיומת הוי כמי שנפרדו העלין ופסול. זהו כפי' של התייר הגדול שפי' שהם שני עלים האמצעים שהם גבוהים מכולם. ע"כ.
נחלקה התיומת כמו שניטלה. תיומת הוא גבה דהוצא היכא דדביקין בהדדי הוא דמתיים להו ומשוי להו חד, כדכתיב ויחדיו יהיו תמים אל ראשו. ורב אלפס ורבי' משה ורבי' חננאל פי' שגב שני עלין הדבוקים נקראו תיומת. לולב שראש העלין העליונה כפוף לפניו הוא המובחר, והיכא דלא איתנחיה לולב ערב י"ט בהושענא מנח ליה בי"ט ועונבו בחוט או במינו.
<h2>דף לב:</h2>
הדס היבש והגזול פסול, נקטם ראשו או ראש העלין כשר. יבשו רוב עלין אם נשתיירו בו ג' בדי עלין לחים כשרה. ענפיו מרובים מעליו, אם שחורות הן פסולות, ואם ירקות מיני הדס הם וכשירות.
<h2>דף לג:</h2>
הגהה. בי"ט ראשון אוגדו כמין אגודה של ירק, אוגדו בכריכה בעלמא ויכרוך האגד סביב ויכרוך ראשו תחת הכרך. לשון רש"י.
וצריך לאוגדו לולבא בכל מידי אפילו בחוטין ובלבד שלא יאגדנו במיני הירק והעץ. הותר אוגדו בי"ט שני אוגדו כדרכו. רב אלפס. שמעינן מההיא שמעתתא דפירקין דהיכא דאפיק יהיב ליה לולב או אתרוג, או דנקיט ליה במנא דרך בזיון לא נפיק, אבל בסודרא או שושיפא נפיק אי דרך כבוד הוא. וכן הלכה. הגהה. שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגודה, והאוגדו בעי"ט באגודה של ירק לאו כלום הוא. ואפילו רבנן דאמרי לולב שאינו אגוד כשר מודו דלמצוה צריך אגוד גמור משום זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצות. לשון רש"י.
<h2>דף לד:</h2>
רוב עלין הם שני טרפי, ושדר רב צמח גאון ריש מתיבתא דהלכה כר' טרפון דאמר צריך שלשה בדי הדסים. ר' אליעזר או' יכול יהא אתרוג עם האחרים באגודה אחת אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפות לא נאמר אלא כפות, הא כיצד אתרוג לעצמו והללו לעצמו. ומניין שמעכבין זה את זה, ת"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה. אתרוג הגזול או היבש פסול, אתרוג הבוסר כשר, פי' דדמי לבוסר. ניקב וחסר כל שהוא פסול, אתרוג שיעורו כביצה דהלכה כר' יהודה.
ניקב וחסר כל שהוא פסול, ואם תחב בו מחט והוציאו כשר. אתרוג שנקבוהו עכברים בי"ט ראשון פסול דאין הדר, בשאר ימים טובים כשר כר' חנינא דמטביל ונפיק.
<h2>דף לה.</h2>
ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני על פי הקבלה. וארבע מינין הללו גדלים על המים וכן אי איפשר לעולם בלא מים ובאים לרצות לפני הקב"ה על מי גשמי השנה. וארבעה מינים שבלולב שנים מהם עושין פירות, והוא אתרוג הדר קרי ביה הדיר, מה דיר יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, ובאים קטנים ועדיין גדולים קיימין, אף ישראל תלמידי חכמים ובינונים, וצדיקים ורשעים ובאים קטנים וגדולים קיימין, עד שלא מת משה רבינו ע"ה זרחה שמשו של יהושע, וכן ר' עקיבא ורבי' הקדוש, וכן בכל דור ודור. וכן לולב עושה פירות ואין לו אלא לב אחד וזקוף למעלה וכן צדיקי ישראל. הדס וערבה אינו עושה פירות ויהיו זוקקין וכפופים לעושה פירות, כך ישראל עושה אלו תלמידי חכמים, והבעלי בתים יהיו זקוקים וכפופים להם. ומה אילו אינו יוצא אלא באגודה אחת, אף ישראל אינם מתרצים לפני הקב"ה אלא כשהם באגודה אחת, שנ' הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה.
<h2>דף לה:</h2>
וזה לשון רב אלפס. פיטמתו הוא חוטמו וזהו שושנתו, והוא כמו פיטמת של רמון. ובוכנתו הוא העץ הנתון באתרוג שהוא תלוי באילן, ובעיקר העץ סביבותיו וכמין בוכנא באסיתא, ואם נעקר העץ שהוא בוכנתו מעיקרו ולא נשתייר ממנו בתוך האסיתא כלום נמצא מקומו כמין גומא ונראה כמין נקב חסר ולפיכך פסול. ואם נחתך העץ למעלה ונשאר כל שהוא בתוך האסיתא כל שהוא כשר. עד כאן לשונו.
ניטלה פיטמתו פסול ותני רב יצחק בוכנתו לה"ג. הגהה. לשון רבי' שלמה. ניטלה פיטמתו הוא ראש האתרוג ודוגמתו פטמא של רימון. ובגמ' תני רב יצחק ניטלה בוכנתו פיטמא בלע"ז ר"ל בוכנתו החוטם לפי שהוא חד ועשוי בוכנא פילון בלע"ז. ועוקצו זנבו כמו עוקצי תאנים זהו לשון מורינו רבי' הזקן. אבל רבי' יצחק הלוי פי' עוקצו דפסול שניטל העץ והעוקץ אשר תלוי האתרוג באילן וניטל האתרוג והוי כחסר כי אי אפשר שלא תעקר עמו מעט מבשר האתרוג, ועוקצו דכשר שניטל זנב החוץ מה שחוץ לאתרוג והעץ שבתוך האתרוג נשאר, וא"כ פטמתו דהיינו בוכנתו ועוקצו הכל בזנבו. ולשון רבי' יעקב הזקן נ"ל, שלא מצינו בשום מקום פיטמא נקראת עוקץ. לשון רש"י פרק לולב הגזול.
<h2>דף לז:</h2>
לולב בימין ואתרוג בשמאל, ומברכינן אלולב לחודיה הואיל וגבוה מכולם. ואורכה דהדס וערבה ג' טפחים, ושדרו של לולב ארבעה לבד מעלין כדי שיצא הלולב מן הערבה טפח.
לולב בשעה נטילתו תחת אוגדו מברך עליה שהחיינו ועל נטילת לולב וכן ביום שני. רב עמרם. ומנענע בהודו תחילה וסוף ובאנא השם הושיעה נא דהלכה כבית הילל. ומוליך ומביא למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו. קטן היודע לנענע חייב בלולב.
<h2>דף מא:</h2>
ולא נפיק איניש חובתיה ביומא קמא דחג אלא בלולבא והושענא ואתרוג דזבין מן ממוניה, אי נמי דיהיב איניש ליה חביריה במתנה. ומתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה. והוא שמחזיר בעניין שמקבלה. ועל דא סמכינן לברוכי באתרוגא. שאול וגזול פסול לעולם.
ר' אליעזר בר' צדוק אומר כך היה מנהג של אנשי ירושלים, אדם בא לבית הכנסת לולבו בידו, קורא ק"ש ומתפלל וקורא את הלל ולולבו בידו וגומר ההלל.
<h2>דף מג.</h2>
ואי איקלע י"ט בשבתא לא מפקינן ליה להושענא ולא מברכינן גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. ואי מחסר חד מארבע מינין הללו לא נפיק באידך ולא מברכינן.
<h2>דף מד.</h2>
ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני על פי הקבלה. וארבע מינין הללו גדלים על המים וכן אי איפשר לעולם בלא מים ובאים לרצות לפני הקב"ה על מי גשמי השנה. וארבעה מינים שבלולב שנים מהם עושין פירות, והוא אתרוג הדר קרי ביה הדיר, מה דיר יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, ובאים קטנים ועדיין גדולים קיימין, אף ישראל תלמידי חכמים ובינונים, וצדיקים ורשעים ובאים קטנים וגדולים קיימין, עד שלא מת משה רבינו ע"ה זרחה שמשו של יהושע, וכן ר' עקיבא ורבי' הקדוש, וכן בכל דור ודור. וכן לולב עושה פירות ואין לו אלא לב אחד וזקוף למעלה וכן צדיקי ישראל. הדס וערבה אינו עושה פירות ויהיו זוקקין וכפופים לעושה פירות, כך ישראל עושה אלו תלמידי חכמים, והבעלי בתים יהיו זקוקים וכפופים להם. ומה אילו אינו יוצא אלא באגודה אחת, אף ישראל אינם מתרצים לפני הקב"ה אלא כשהם באגודה אחת, שנ' הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה.
<h2>דף מו:</h2>
הדס של מצוה אסור להריח בו, דלריחא עביד. אתרוג של מצוה מותר להריח בו, דמאכילה הוא דאקצי ליה. ולאכלו אסור כל שבעה ואפילו נפסל, דלמצוה איתקצאי. ואם יש לו אתרוג חד לכל יומא ואקצינהו כל חד ליומיה, יוצא בו ואוכלו למחר כרב אסי. ואתרוג שהקצה לז' יומי ובירך עליו ביום ראשון אסור כל ז'. ושמיני ספק שביעי אסור, תשיעי ספק שמיני מותר כאביי. וכן הלכה. הגהה. רבותינו הצרפתים פי' דכשחל י"ט תשיעי באחד בשבת דבין אתרוג ובין סוכה ונוייה אסורים בתשיעי ספק שמיני שהוא יום שמחת תורה. עכ"ל.
